<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' נדה ושאר עריות פ"א</h1>
<h2>דף יא:</h2>
אשה שהוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה. כהן שקנא לאשתו ונסתרה ובא עד אחד שנטמאת אם בא עליה אחר כך הרי הוחזקה בזונה ולוקה עליה.
<h2>דף כא.</h2>
כל הבא על הערוה, בעדים והתראה במזיד חייבין הבועל והנבעל מיתה האמור בהן, כמו שאפרש בהלכות דיני נפשות. ואם בלא התראה ואפילו העובר תלמיד חכם, או אם הערוה מאלו שאין בהן מיתת ב"ד חייבין כרת, שנאמר [ויקרא י"ח] ונכרתו הנפשות העושות, הבועל והנבעל. ואם הותרו לוקין, שכל חייבי כריתות לוקין. ואם שוגגין, חייבין חטאת קבועה. כל הבא על אסורי לאוין והותרו במזיד לוקין הוא והיא. בשוגג פטורין מכלום. כל הבא על השניות במזיד לוקין מכת מרדות. אבל חייבי עשה אין לוקין והרשות ביד בית דין להכותם מרדות להרחיק מן העבירה. בכל אלה, בין הערה שהכניס ראש העטרה בלבד, בין גמר ביאתו, שהכניס כל האבר אפילו לא הוציא שכבת זרע ואע"פ שפירש ולא גמר, בין הערה שלא כדרכה, בין שוכבין בין עומדין, בין בא כמתעסק שאין כוונתם לכך, בין האשה או בהמה שרבע טרפה, ואע"פ ששחט בה שני סמנין ועדיין מפרכסת, חייב בדין האמור בו, מיתה או כרת או קרבן או מרדות.
כל החייב על ביאתו כרת והם הכתובים באחרי, כגון אם ואחות ובת, כל אחת נקראת ערוה. כל שאין חייב על ביאתו כרת וכתוב בתורה נקראין אסורי לאוין. ועוד אסורי קדושה, ואלו הן, אלמנה לכהן גדול, גרושה זונה וחללה אפילו לכהן הדיוט, ממזרת לישראל, בת ישראל לממזר או לעמוני ומואבי או לפצוע דכא וכרות שפכה, וכן גרושתו משנשאת לאחר, יבמה שנשאת לזר ועדיין זקוקה ליבם. יש אסורי עשה שלשה, מצרי ואדומי דור ראשון ודור שני בין זכר בין נקבה, ובעולה לכהן גדול, שכל אלה לאו הבא מכלל עשה. ואלו אסורים מדברי סופרים, חלוצה לכהן ונתינים לישראל. ואלו נקראין שניות לעריות ואסורות מדברי סופרים, אם אמו בלא הפסק. אם אב אמו [בלבד], והיא בירושלמי [יבמות פ"ב ה"ד]. אם אביו בלא הפסק למעלה אפילו אם אם אם עד למעלה. אם אבי אביו בלבד, והיא בירושלמי [שם]. אשת אבי אביו בלא הפסק אפילו אשת יעקב אבינו אסורה עלינו. אשת אבי אמו בלבד. אשת אחי אביו מן האם. אשת אחי האם בין מן האם בין מן האב. כלת בנו ואין לה הפסק ואפילו כלת בן בן בנו עד סוף העולם שאחת ממנו שנייה על יעקב אבינו. כלת בתו בלבד. בת בת בן אשתו בלבד. בת בת בת אשתו בלבד. אם אם אבי אשתו בלבד. אם אם אם אשתו בלבד. אם אבי אם אשתו בלבד. [אם אב אבי אשתו בלבד]. בת בן בנו בלבד. בת בת בתו בלבד. בת בן בתו בלבד. בת בת בנו בלבד. וכן פסק ר"ח. אבל יש גדולים שאומרים באבות אבות אשתו ובבת בת בתו או בנו ובבת בת בתה או בנה, שאין להן הפסק, דעלתה בעיא מאלו בתיקו [כ"ב ע"א], וכל תיקו דאיסורא לחומרא.
אביו או בנו שנשא אשה מותר לישא בתה או אמה. ומותר אדם לישא אשת בן אחיו. ונושא אשה ובת אחותה או בת אחיה כאחת. מותר אדם באשת חמיו. והירושלמי [יבמות פ"ב ה"ד] אוסר משום מראית העין ולא משום דבר אחר, שהרי דוד נשא רצפה בת איה שהיתה אשת שאול חמיו, שנאמר [ש"ב י"ב] ואתנה לך נשי אדונך בחיקך. ומעשה באחד שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג לישא אשת חמיו, ור"ת הפסיד סעודתו ואסרה לו. ומצות חכמים שישא אדם בת אחותו והוא הדין לבת אחיו שנאמר [ישעיה נ"ח] ומבשרך לא תתעלם.
<h2>דף כב:</h2>
בא על אמו שהיא אשת אביו, אפילו אחר מיתת אביו, חייב שתים, משום אמו ומשום אשת אביו. אחותו בין מאביו בין מאמו אפילו מזנות, כגון שזנתה אמו או אביו עם אשה אחרת, ערוה עליו, שנאמר [ויקרא י"ח] מולדת בית או חוץ. הבא על אחותו בת נשואת אביו, אם היא מולדת אביו חייב שתים, אחת משום אחותו, ואחת משום ערות בת אשת אביך. נשא אביו אשה שהיתה לה בת מאיש אחר הבת מותרת לו שאינה מולדת אביו. אביו שאנס או פתה אשה והוליד בת חייב משום אחתו בלבד, שאין בת אנוסה בת אשת אביו.
<h2>דף כד:</h2>
הנטען על הערוה או יצא עליו שם רע לא ידור עמה במבוי אחד ולא יראה באותה השכונה. ומעשה והכו חכמים מרדות לאיש שהיו מרננין אחריו עם חמותו מפני שעבר על פתח ביתה.
<h2>דף כו.</h2>
הבועל אשה דרך זנות לא נאסרו עליו שבע נשים אלו קרובותיה, אבל אסרו חכמים שלא ישאם כל זמן שהזונה קיימת, כי הזונה באה לקרובותיה לבקרו והוא מתייחד עמה ולבו גס בה ויבא לידי עבירה שיבעול הערוה. ואפילו נטען על אשה לא ישא אחת מקרובתיה עד שתמות הנטענת. ואם כנס קרובת זונתו, לא יוציא.
<h2>דף לג:</h2>
הבא על אשת אביו ואשת בנו ואשת אחיו, בין מאביו בין מאמו אפילו בזנות, שהניח זרע, ואשת אחי אביו, אפילו ארוסות, אפילו אחר מיתת בעליהן, חייב משום ערוה. ואם בא על אחת בחיי בעליהן חייב שתים, משום שאר ומשום אשת איש, שהרי האסורין באין יחד.
<h2>דף נג:</h2>
כל העריות כלן אחד ער ואחד ישן, הישן פטור. אחד השוגג ואחד מזיד, השוגג מביא קרבן והמזיד חייב. אחד ברצון ואחד באונס, האנוס פטור אם הוא נבעל.
הבועל באונס חייב בדינו, שאין קשוי אלא לדעת. אבל הנבעלת באונס אע"פ שסוף ביאתה ברצון. יצרה אלבשה ופטורה מכלום, שנאמר [דברים כ"ב] ולנערה לא תעשה דבר.
<h2>דף נד:</h2>
בא על אמו שהיא אשת אביו, אפילו אחר מיתת אביו, חייב שתים, משום אמו ומשום אשת אביו. אחותו בין מאביו בין מאמו אפילו מזנות, כגון שזנתה אמו או אביו עם אשה אחרת, ערוה עליו, שנאמר [ויקרא י"ח] מולדת בית או חוץ. הבא על אחותו בת נשואת אביו, אם היא מולדת אביו חייב שתים, אחת משום אחותו, ואחת משום ערות בת אשת אביך. נשא אביו אשה שהיתה לה בת מאיש אחר הבת מותרת לו שאינה מולדת אביו. אביו שאנס או פתה אשה והוליד בת חייב משום אחתו בלבד, שאין בת אנוסה בת אשת אביו.
אחות אמו או אביו בין מאב בין מאם, אפילו בזנות, ערוה עליו משום אחות אם ואחות אב. הבא על בתו מנשואתו, חייב שתים, משום בתו ומשום ערות אשה ובתה. אבל בתו מאנוסתו חייב משום בת בלבד, אע"פ שלא כתוב ערות בתך לא תגלה, כיון שאסר בת בתו.
<h2>דף נה.</h2>
וכן אחות [אשתו] בין מאביה או מאמה אפילו בזנות, ערוה עליו בחיי אשתו עד שתמות. עבר ונאף עם שבע נשים אלו אפילו בזדון לא נאסרה אשתו עליו, חוץ מאחות ארוסתו, שהיא אוסרת אשתו עליו.
הבא על אשת אביו ואשת בנו ואשת אחיו, בין מאביו בין מאמו אפילו בזנות, שהניח זרע, ואשת אחי אביו, אפילו ארוסות, אפילו אחר מיתת בעליהן, חייב משום ערוה. ואם בא על אחת בחיי בעליהן חייב שתים, משום שאר ומשום אשת איש, שהרי האסורין באין יחד.
<h2>דף נה:</h2>
הבא על המתה פטור מכלום. הבא בלא קושי, שאבר שלו מדולדל כאבר מת, כמו חולה, או שנולד כך, או סריס חמה, אע"פ שהכניס האבר בידו, אין זו ביאה ופטור. אך פוסל מן התרומה ובית דין מכין שניהם מרדות.
כל הבא על הערוה, בעדים והתראה במזיד חייבין הבועל והנבעל מיתה האמור בהן, כמו שאפרש בהלכות דיני נפשות. ואם בלא התראה ואפילו העובר תלמיד חכם, או אם הערוה מאלו שאין בהן מיתת ב"ד חייבין כרת, שנאמר [ויקרא י"ח] ונכרתו הנפשות העושות, הבועל והנבעל. ואם הותרו לוקין, שכל חייבי כריתות לוקין. ואם שוגגין, חייבין חטאת קבועה. כל הבא על אסורי לאוין והותרו במזיד לוקין הוא והיא. בשוגג פטורין מכלום. כל הבא על השניות במזיד לוקין מכת מרדות. אבל חייבי עשה אין לוקין והרשות ביד בית דין להכותם מרדות להרחיק מן העבירה. בכל אלה, בין הערה שהכניס ראש העטרה בלבד, בין גמר ביאתו, שהכניס כל האבר אפילו לא הוציא שכבת זרע ואע"פ שפירש ולא גמר, בין הערה שלא כדרכה, בין שוכבין בין עומדין, בין בא כמתעסק שאין כוונתם לכך, בין האשה או בהמה שרבע טרפה, ואע"פ ששחט בה שני סמנין ועדיין מפרכסת, חייב בדין האמור בו, מיתה או כרת או קרבן או מרדות.
<h2>דף נו:</h2>
אשה שהוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה. כהן שקנא לאשתו ונסתרה ובא עד אחד שנטמאת אם בא עליה אחר כך הרי הוחזקה בזונה ולוקה עליה.
<h2>דף נז:</h2>
הבועל אשה א(י)סורה מבת שלש שנים ויום אחד ומעלה חייב והיא פטורה מכלום עד שתהיה גדולה, פחותה מזה אף הוא פטור, שאין ביאתו ביאה. אבל גדולה הנבעלת מקטן בן תשע שנים ויום אחד חייבת והוא פטור עד שיגדיל, פחות מבן תשע אף היא פטורה.
<h2>דף סב:</h2>
אביו או בנו שנשא אשה מותר לישא בתה או אמה. ומותר אדם לישא אשת בן אחיו. ונושא אשה ובת אחותה או בת אחיה כאחת. מותר אדם באשת חמיו. והירושלמי [יבמות פ"ב ה"ד] אוסר משום מראית העין ולא משום דבר אחר, שהרי דוד נשא רצפה בת איה שהיתה אשת שאול חמיו, שנאמר [ש"ב י"ב] ואתנה לך נשי אדונך בחיקך. ומעשה באחד שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג לישא אשת חמיו, ור"ת הפסיד סעודתו ואסרה לו. ומצות חכמים שישא אדם בת אחותו והוא הדין לבת אחיו שנאמר [ישעיה נ"ח] ומבשרך לא תתעלם.
<h2>דף פג:</h2>
גדול הבא על הזכור גדול או הביאו עליו, או רבע או הביא עליו בהמה, אפילו בת יום אחד, אפילו שלא כדרכה, או על אנדרוגינוס דרך זכרותו, ואפילו הערה בם בלבד, נסקלין הוא והם, שנאמר [ויקרא י"ח] ואת זכר לא תשכב משכבי אשה, ונאמר [שם] ובכל בהמה לא תתן שכבתך, ומשמע כל בהמה אפילו בת יומא ואפילו חיה ועוף. אבל בקטן שנרבע או רבע פטור וחבירו חייב. ואם אחד מהן בן תשע שנים ולמטה אפילו חבירו הגדול פטור, אך בית דין יכו הגדול מרדות, הואיל ושכב עם זכר. וכן קטן שרבע או נרבע מבהמה פטור, ונסקלת הבהמה אפילו בת יומא. ואם הוא גדול, אף הוא חייב. ואם הוא מבן תשע שנים ולמטה אף הבהמה פטורה. וכן קטנה שהביאה בהמה אפילו בת יומא עליה אפילו שלא כדרכה, כיון שהערת בה נסקלת הבהמה והיא פטורה. ואם גדולה אף היא חייבת. מבת שלש שנים ולמטה אף הבהמה פטורה. השוכב עם בהמה בשוגג, או אשה שהביאה בהמה עליה בשוגג אפילו גדולים, אין הבהמה נסקלת. הבא על אנדרוגינוס דרך נקבותו או על הטומטום פטור, אבל ילקה מרדות. ואנדרוגינוס מותר לישא אשה.
<h2>דף צה.</h2>
וכן אחות [אשתו] בין מאביה או מאמה אפילו בזנות, ערוה עליו בחיי אשתו עד שתמות. עבר ונאף עם שבע נשים אלו אפילו בזדון לא נאסרה אשתו עליו, חוץ מאחות ארוסתו, שהיא אוסרת אשתו עליו.
<h2>דף צז.</h2>
הבועל אשה דרך זנות לא נאסרו עליו שבע נשים אלו קרובותיה, אבל אסרו חכמים שלא ישאם כל זמן שהזונה קיימת, כי הזונה באה לקרובותיה לבקרו והוא מתייחד עמה ולבו גס בה ויבא לידי עבירה שיבעול הערוה. ואפילו נטען על אשה לא ישא אחת מקרובתיה עד שתמות הנטענת. ואם כנס קרובת זונתו, לא יוציא.
הבא על אשה ובתה או אשה ואחותה דרך זנות אין נעשות ערוה זו עם זו רק בנשואין ולא בזנות.
<h2>דף צח:</h2>
מיד שקדש אדם אשה אפילו גרשה אחר כך או מתה ובא על אמה ואם אמה ואם אביה ובתה ובת בתה ובת בנה, נהרגין.
